בריג ' ט בניסטי ( קוסקס) נ' אוניברסל אליג בע"מ

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת ,סוכנת נסיעות, לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי הבראה וימי חג.

הנתבעת טוענת כי לא התקיימו כלל יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעת ולכן אין התובעת זכאית לתשלום כלל הרכיבים הנתבעים על ידה.

עובדות

הנתבעת – אוניברסל אליג בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה סוכנות נסיעות והתובעת סוכנת נסיעות.

בין הצדדים היתה התקשרות קודמת עד 1991 בה התקיימו יחסי עובד מעביד. התקשרות נוספת התקיימה מחודש ינואר 1994 עד לחודש מרץ 2004. הצדדים חלוקים בדבר מהות התקשרות זו.

התובעת קיבלה מהנתבעת תלושי שכר והדיווחים לרשויות המס היו כשכירה ולא כעצמאית.

התמורה שקיבלה התובעת היתה בהתאם למכירות בפועל ללא בסיס שכר קבוע.

התביעה הוגשה כחמש וחצי שנים לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת.

המחלוקת

האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים מינואר 1994 ואילך.

האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בהקשר זה, מהן נסיבות סיום עבודתה של התובעת, האם פוטרה כטענתה או התפטרה כטענת הנתבעת.

ככל שיקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, האם התובעת זכאית לפדיון חופשה, דמי הבראה, ימי חגים ודמי נסיעות. ככל שכן, מה היה שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב זכויות אלו.

האם קיימת לנתבעת זכות קיזוז אל מול התובעת בגין חוב כספי נטען בתקופת ההתקשרות בין הצדדים. התובעת מכחישה את עצם קיום החוב.

הכרעת הדין

קיומם של יחסי עובד-מעביד

קביעת היות אדם "עובד" היא כמעין סטטוס. מעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לאדם על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית, על פי נסיבות המקרה כהוויתן (ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב, [פורסם בנבו]). סטטוס זה אין קובעים בהסכם ואין מבטלים בהסכם וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, אין לוותר על אותן הזכויות על ידי כך שיכנו את היחסים, כינוי כלשהו השולל היותו של אחד "עובד" והיות של השני "מעביד" (מ. גולדברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, כרך ראשון פרק 2, עמ' 6-7 וההפניות שם).

יש לבחון את מהות היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעביד, על פי המבחן המעורב אשר במרכזו עומד "מבחן ההשתלבות" ונוספים לו מבחנים אחרים. למבחן ההשתלבות שני פנים, חיובי ושלילי. בפן החיובי נבחנת גם השתלבותו של מבצע העבודה במפעל כחלק אינטגראלי מפעילותו הרגילה וגם היותו חלק מהמערך הארגוני שלו ולא כגורם חיצוני, אשר פעולתו נלווית לפעילות המפעל (דב"ע לד/9-3 עוזר אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169). בפן השלילי נבחן האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג 177).

במקרה שלפנינו, התובעת התקשרה עם הנתבעת בשתי תקופות. תקופה ראשונה החלה כאשר עבדה בחברת אוניברס בע"מ בה היה שותף הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת. לאחר פרישתו מהשותפות, עברה התובעת לעבוד עימו בנתבעת (להלן: התקופה הראשונה). בשנת 1991 ילדה התובעת ולא שבה לעבודתה בחברת אוניברס. בתקופה הראשונה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והתובעת אישרה זאת בעדותה (עמ' 5 ש' 21-28). דהיינו, התובעת עבדה בתור שכירה בנתבעת טרם ההתקשרות בתקופה השניה הרלבנטית לתביעה בפנינו, משנת 1994 עד לשנת 2004 (להלן: התקופה השניה).

הפן החיובי של מבחן ההשתלבות